איך הגעתי ל-Flow
(או איך ה-Flow הגיע אליי)
תמיד הייתי אחת שרוצה. רוצה את כל הספרים במדף, את כל המנות במסעדה, את כל תוכניות הלימוד באוניברסיטה,
את כל היעדים על כדור הארץ. ולא רק רוצה אלא גם עושה;
מפסלת שוורים בשדרות רוטשילד, מעצבת בגדים בירידי אופנה, מופיעה באימפרוביזציה בלילות לבנים,
עושה תיאטרון בראש פינה, כותבת תיזה, יוצרת תכשיטים, מציירת על קירות, כוריוגראפית, רוקדת, כותבת שירה.
ובכל הזמן הזה אני חוקרת ומפתחת, הוגה וצוברת תובנות, מלהטת זהויות פנימיות שלי באוויר, על הקרקע, במים.
אני שואבת השראה מהעולם, מהמפגש האנושי, מהטבע. מהתנועה החיה, העוצמתית, הערה של תנודות הסירה
שאני שטה בה ובכל פעם מנחיתה עצמי על חוף אחר, בתולי וחדש ומרשה לעצמי לשחק בו כמו ילדה.
לא תמיד היה קל ופשוט להתנהל בעולם עם רצון כה עז, כה עוצמתי וכה בוער.
לפעמים הייתי מפל גועש שלא מוצא אפיק זרימה, לפעמים הייתי הר געש שהתפרצויות היצירתיות שלו
היו עוצמתיות מלהכיל והציפו אותי.
הרעב והלהט לא הרפו ממני ואני המשכתי ללכת בעקבותיהם,
גם כשהיה נדמה שהם לוקחים אותי למחוזות רחוקים מדי, מנוגדים. בדרכי המפותלת גיליתי שאני מזינה דבר אחד באחר, מקישה מכאן לכאן, חושבת כוריוגראפיה כשאני מציירת ופיסול כשאני כותבת.
גיליתי שאני יכולה להיות גם וגם מבלי שייגרע דבר אלא להפך. שההתפשטות לכל הכיוונים מעמיקה, מעשירה, מפתחת,
ולא מפסיקה להפתיע.
למדתי שאני קשת בענן. שאני מכורה לחיבורים; מחברת בין אנשים, בין תחומים,
בין דיסציפלינות שונות, בין נקודות מבט, בין חלקי נפש, בין תנועות.
ה- Flow Training הוא בשבילי חגיגה של כל החלקים הבועטים בתוכי פנימה שמבקשים קול, נראות, במה. חגיגה עם אלו המוכרים לי, החזקים והבטוחים שאליה מוזמנים גם חלקים שקטים, מבויישים, חלקים כואבים וחלקים שרק חיכו להזמנה.
